מטפורות בסיס: החיים הם תנועה / החיים הם מסלול | אלדד בוגנים

Hurts

הקליפ מתרחש בביתו של קאש, כאשר הוא שר ומנגן בגיטרה, כשהוא מוקף בחפצים דוממים מחייו, כמו צילומים ופרסים. קאש עצמו מוצג כמבוגר מאוד ואשתו, שמופיעה קצרה בסרטון, הלכה לעולמה, והדגישה את נושא המוות. הסרטון מציג גם פלאשבקים לחייו המוקדמים יותר של קאש, שאמנם מתארים תנועה ותנועה, אך אלו מוצבים לצד השקט של סביבתו הנוכחית בביתו המשמש כמוזיאון, המציג את הניגוד בין תנועת החיים לשקט המוות. הנושא הכולל של הסרטון הוא חלוף הזמן והבלתי נמנע של המוות, שהוא ההפך מהמטאפורה של החיים כתנועה. הקליפ משתמש ביעילות בדימויים ובמילים כדי להמחיש את המטאפורה של השקט כמוות וחלוף הזמן.

Everybody Hurts

בקליפ ל-“Everybody Hurts” של R.E.M. מתוארת המטאפורה של החיים כמסע דרך דימויים של פקק. הסרטון מציג קבוצת אנשים תקועים במכוניותיהם, כולם עוברים את ההתמודדויות והקשיים שלהם, אך כולם מחוברים על ידי אנושיותם המשותפת. הדימוי של המכוניות התקועות בפקק, לא מתקדם, מייצג את הרעיון שלפעמים החיים יכולים להרגיש כאילו אנחנו תקועים ולא מתקדמים.

הכתוביות של מחשבות העם, כמו “הוליך אותי אל הסלע הגבוה ממני” ו”הזורעים בדמעה יקצרו בשמחה” מתוך ספר תהילים 61 ו-126 המקראי, בהתאמה, ממחישות את הרעיון שהחיים הם מסע מלא בכאב וסבל אבל גם ברגעים של שמחה ואושר. הרעיון לזרוע בדמעות ולקצור בשמחה משקף את הרעיון שהחיים הם מסע עם הרבה אתגרים וזמנים קשים, אבל עם תקווה לעתיד טוב יותר.

הסוף של הסרטון שבו כל האנשים עוזבים את המכוניות שלהם והולכים במקום ונעלמים, ואחריו סצנות של מהדורת חדשות המדווחת על האירוע החריג, מייצג את הרעיון להשתלט על חייו ולהתקדם. זה מצביע על כך שגם כאשר הדברים נראים קשים ואנחנו תקועים, יש לנו את הכוח לשנות את הנסיבות שלנו ולהמשיך במסע שלנו.

בסך הכל, הקליפ לסרט “Everybody Hurts” של R.E.M. משתמש ביעילות בדימויים ובמילים כדי להמחיש את המטאפורה של החיים כמסע. זה מדגיש את הרעיון שהחיים מלאים באתגרים וזמנים קשים אבל עם הכוח להתקדם והתקווה לעתיד טוב יותר.

אמלי (התחלה)

לאורך הסרט, לתנועות המצלמה תפקיד מכריע בלכידת עולמה הדמיוני והתמים של אמלי. השימוש בפאן, צילומי דולי אין וצילומי מנוף בולטים, ומוסיפים למשיכה החזותית ולסיפור הסיפור של הסרט. תנועות המצלמה עוקבות לרוב אחר נקודת המבט של אמלי ומשקפות את אופייה השובב והסקרן. תנועת המצלמה משמשת גם כדי להראות את תחושת הגילוי שלה, כשהיא יוצאת למסע שלה כדי לעזור לאחרים ולמצוא את האושר שלה. החיים הם התנועה מסביבה עבור אמלי והתנועה של ההתקרבות לבחון פרטים.

רק בסוף הסרט, בשוט האחרון של הסרט כשאמלי “מסיימת” את מסעה לעזור לאחרים, מתאהבת ובעצם סוף סוף מתבגרת, ישנה סטייה מהסגנון הדמיוני והתמים שנראה לאורך הסרט. בצילום הזה, אמלי ומאהבה נינו נראים רוכבות על אופנוע ברחובות פריז, והמצלמה עוקבת אחריהם, ויוצרת תחושה של תנועה קדימה. הצילום הזה מציין רגע משמעותי במסעה של אמלי שכן הוא מייצג את חייה המחבקים ויוצאים למסע שלה, בניגוד פשוט להתבונן באחרים. תנועת המצלמה בצילום הזה, עם אמלי במרכזו, מעידה על כך שהיא שולטת כעת בחייה ובמסע שלה.

אמלי-הסוף

לתנועות המצלמה ב”אמלי” תפקיד חשוב בהעברת התמה המרכזית של החיים בתנועה ומשקפת את אופייה הדמיוני והתמים של הדמות הראשית. תנועות המצלמה הקולחות ומלאות הדמיון לאורך הסרט מפנות את מקומן לצילום תנועה אחר שבו אמילי היא “המנוע” של התנועה והמרכז שלה, המשקף את הצמיחה של אמלי ואת תחושת המטרה החדשה שמצאה. כאילו סוף סוף היא עוברת שלב ומתחילה את החיים האמיתיים – החיים הם מסע.

החברה הטובים

סצינת הדייט במעודון "קופה קאבנה". הסצינה מצולמת בטכניקת מצלמות סטדיקאם. סגנון צילום זה מאפשר למצלמה לעקוב אחר הדמויות כשהן עוברות במועדון הלילה קופקבנה, וליצור תחושה של נזילות ותנועה. ניתן לפרש את תנועת המצלמה כמטאפורה לכך שהחיים הם מסע, שכן הנרי לוקח את קארן למסע אל חייו הפושעים. סגנון הצילום הזה מסמל את תחילת דרכם יחד, ומייצג את הניסיון של היל להעביר את קארן לעולמו. הסטדיקאם בסצנה זו יוצרת תחושה של אינטימיות וריאליזם, המאפשרת לקהל להיות חלק מהאקשן ולחוות את ההוד וההתרגשות של הלילה מנקודת מבטן של הדמויות. תנועת המצלמה משמשת להדגיש את הרעיון שהחיים הם מסע ושהדמויות יוצאות למסע חדש ביחד.

החברה הטובים

ZollyShot לקראת הסוף סצינת ההבנה
Zolly, הידוע גם כ-Dolly Out with Zoom In, משמש בסצנה כאשר הנרי היל פוגש את ג’ימי קונווי במסעדה. השוט משמשת לייצג חזותית את תחושת אי הנוחות והפחד ההולכת וגוברת של הנרי כשהוא מבין שעולמו סוגר עליו.

צילום זולי משמש לדחיסת הרקע ולשמור על הדמויות באותו גודל, גם כשהצילום נסוג לאחור כדי לחשוף יותר מהסביבה שמסביב. זה יוצר דגש על תחושת הכליאה שחווה הנרי. השימוש בצילום זולי בסצנה זו משמש כמטאפורה ויזואלית לחוויה של הנרי, שכן הוא מרגיש שהעולם סוגר עליו ושהוא מאבד שליטה. ניתן לתאר תחושה זו כ”סגורה” או “כלואה”. השוט מעביר למעשה את תחושת המתח והחרדה שהנרי חש כשהוא מבין שחיי הפשע שלו “סוגרים” עליו, “מכניסים אותו לפינה” ושהוא עלול לא לצאת מזה בחיים.

boyhood

ילדות (Boyhood) הוא סרט התבגרות שבויים על ידי ריצ’רד לינקלייטר ויצא לאקרנים בשנת 2014. הסרט עוקב אחר חייו של נער צעיר בשם מייסון, בגילומו של אלר קולטריין, בזמן שהוא גדל מילדותו ועד שנות העשרה המאוחרות שלו. הסרט צולם על פני תקופה של 12 שנים, מה שאפשר ליוצרי הסרט ללכוד את ההזדקנות האמיתית של השחקנים, מה שהעניק לסרט תחושה ייחודית ואותנטית.

הסרט מתרחש בטקסס ומתאר את חוויותיו של מייסון בזמן שהוא מנווט בחייו, מתמודד עם אתגרים ושינויים כמו מעבר בתים, החלפת בית ספר והתמודדות עם גירושיהם של הוריו. במהלך הסרט, מייסון מתמודד עם אתגרים שונים כשהוא מנסה להבין מי הוא ומה הוא רוצה לעשות בחייו. הוא גם לומד על המורכבות של מערכות יחסים, כשהוא צופה בהוריו מנווטים דרך נישואים וחברויות חדשות.

Boyhood זכה להערכה רבה בזכות הגישה החדשנית שלו לסיפור סיפורים ויכולתו לתפוס את מהות ההתבגרות. הסרט קיבל מספר רב של פרסים ומועמדויות, כולל פרס גלובוס הזהב לסרט הקולנוע הטוב ביותר – דרמה ושש מועמדויות לפרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר.

הנסיעה לקולג'
בסוף הסצינה מייסון נוסע אל הקולג’. התמונה של מכונית שנוסעת בכביש היא סמל ויזואלי רב עוצמה למסע החיים, שכן היא מייצגת את התנועה וההתקדמות שאנו מבצעים בזמן שאנו מנווטים בחוויותינו ומשמשת להדגיש את רעיון החיים כמסע, ואת נושא הצמיחה, השינוי והאתגרים של ניווט דרך אי הוודאות של החיים. פעולת הנסיעה מהבית מייצגת את יציאתו של מייסון מילדותו ותחילתו של פרק חדש בחייו, והדרך שלפניו מייצגת את העתיד הלא נודע שעליו להתמודד איתו.