"מגנוליה" הוא סרט דרמה משנת 1999 בבימויו של פול תומס אנדרסון, הכולל צוות שחקנים מגוון השוזר יחד קווי עלילה מרובים הקשורים זה בזה, המתרחשים בעמק סן פרננדו. הסרט בוחן נושאים של מקריות, צירוף מקרים, סליחה וחיפוש אחר משמעות וחיבור בעולם כאוטי ובלתי צפוי.
לנוף הקול של "מגנוליה" יש תפקיד מכריע בתרומה לנושאים של הסרט ולהשפעה הרגשית הכוללת. השימוש בצלילי הסביבה, כמו צליל גשם, צפרדעים ותוכנית טלוויזיה, יוצר תחושה של אווירה ומחבר בין קווי העלילה השונים.
צליל הגשם הוא מוטיב שחוזר על עצמו לאורך הסרט, המשמש להעברת תחושת ניקוי ולידה מחדש. רצף הפתיחה כולל מונטאז' של דמויות שונות, המופעלות לצלילי גשם יורד, המשמשת להפגיש את הקהל עם התפאורה והדמויות של הסרט. הגשם מופיע גם בסצנות שונות אחרות, כולל רגע מרכזי שבו שתי דמויות מיישבות את טעויות העבר שלהן בגשם השוטף.
קול הצפרדעים הוא גם מרכיב משמעותי בנוף הקול של הסרט. את קרקור הצפרדעים ניתן לשמוע ברקע של סצנות שונות, היוצרות תחושה של אווירה ומקום. השימוש בקול צפרדעים עשוי להתפרש גם כסמל למכות מצרים, שאליו מתייחסים בסצנת השיא של הסרט שבה גשם של צפרדעים יורד מהשמים.
הצליל של תוכנית טלוויזיה, "מה ילדים יודעים?", הוא עוד מרכיב שחוזר על עצמו בנוף הקול של הסרט. המופע מציג ילדי פלא העונים על שאלות טריוויה, והסאונד של התכנית משמש לחיבור דמויות שונות יחד, שכן נראה שכולן מקשיבות לו או מתייחסות אליה בצורה כלשהי. נושאי הידע והמקריות של התוכנית מהדהדים גם את הנושאים המרכזיים של הסרט.
בסצנת השיא של הסרט, גשם של צפרדעים יורד מהשמיים וגורם לכאוס ובלבול בקרב הדמויות. השימוש בצליל של צפרדעים לאורך הסרט עוזר לחבר את האירוע האקראי לכאורה הזה לנושאים הרחבים יותר של הסרט של מקריות. גשם הצפרדעים משמש גם כרגע קתרטי, שבו הדמויות נאלצות להתעמת עם טעויות העבר שלהן ולחפש גאולה.
לנוף הקול של "מגנוליה" יש תפקיד בלתי נפרד ביצירת תחושת מקום, אווירה ותהודה רגשית, ומחברת את קווי העלילה השונים יחדיו. השימוש בצלילי הסביבה, כמו גשם, צפרדעים ותוכנית טלוויזיה, עוזר לתרום לנושאים של הסרט ולהשפעה הכוללת, ומהווה עדות לכוחו של עיצוב סאונד ביצירת סרטים.
"חופי הכרך" הוא סרט דרמת פשע משנת 1954 בבימויו של אליה קאזאן ובכיכובו של מרלון ברנדו בתפקיד טרי מלוי, מתאגרף לשעבר ולוחם חוף, המסתבך במאבק בין בוס איגוד מושחת לכומר אידיאליסט.
לנוף הקול של "חופי הכרך" יש תפקיד בלתי נפרד ביצירת תחושת אווירה ומתח לאורך הסרט. הצליל המתמיד של הנמל והספינות הנעות פנימה והחוצה יוצר תחושה של מקום וטובלת את הקהל בעולמם המלוכלך של אנשי החוף.
אחת הסצינות הזכורות ביותר בסרט שבה הנוף הקול מקבל תפקיד חזק במיוחד הוא הרגע שבו טרי מתוודה בפני אידי (בגילומה של אווה מארי סנט) על מות אחיה. במקום להתמקד בדיאלוג בין שתי הדמויות, קול הנמל והספינות משתלט, ויוצר תחושה של רגש וקונפליקט מכריע.
כשטרי מתחיל לחשוף את האמת על מותו של אחיה של אדי, צליל הנמל מתחזק בהדרגה בעוצמה, מטביע את דבריו ומדגיש את משקל דבריו. הנוף הקולי של הנמל מקבל תפקיד מטפורי, המייצג את הכוחות הגדולים יותר הפועלים בעולמם של אנשי החוף ואת מאבק הכוחות בין טרי לבוס האיגוד המושחת.
השימוש בסאונד בסצנה זו עוזר להדגיש את ההשפעה הרגשית של הווידוי, כמו גם את הנושאים הגדולים יותר של כוח ושחיתות שרצים לאורך הסרט. קול הנמל והספינות משמש תזכורת מתמדת לכוחות הגדולים יותר שמשחקים, והשימוש בסאונד כדי להחליף דיאלוג ברגע מרכזי זה יוצר תחושה של טביעה ותהודה רגשית שנמשכת זמן רב לאחר סיום הסצנה.
"מילים ולחן" הוא סרט קומדיה רומנטית משנת 2007 בבימויו של מארק לורנס ובכיכובו של יו גרנט בתפקיד אלכס פלטשר, כוכב פופ לשעבר שניתנת לו הזדמנות לכתוב שיר לדיווה פופ פופולרית בשם קורה קורמן, בגילומה של היילי בנט.
כאשר אלכס וסופי, בגילומה של דרו ברימור, נותנים לקורה את דיסק ההדגמה של השיר שנתבקשו לכתוב. כשהם מחכים לקורה להאזין למוזיקה, קולו של מסוק שמתחיל להמריא הופך להיות מורגש בהדרגה ברקע.
צליל המסוק הוא מטאפורה למשמעות הסצינה, מכיוון שהוא מייצג את הפוטנציאל לקריירה של אלכס להמריא אם קורה אוהב את המוזיקה שלהם. צליל המסוק בונה מתח ויוצר תחושת ציפייה, כאשר אלכס וסופי מחכים במתח לתגובה של קורה להדגמה שלהם.
כאשר קורה סוף סוף נותנת לשיר את אישורה, צליל המסוק הממריא משמש כסמל להצלחתם ולתחילת הקריירה שלהם. צליל המסוק מקבל משמעות כפולה, המייצג לא רק את הצלחתו המוזיקלית של אלכס אלא גם את אהבתו לסופי.
השימוש בסאונד בסצנה זו עוזר להדגיש את ההשפעה הרגשית של הרגע ואת משמעות הצלחתן של הדמויות. צליל המסוק יוצר תחושת ציפייה ומתח, ונבנה לרגע של ניצחון וחגיגה כאשר הקריירה של אלכס וסופי ממריאה.
דוגמה מצוינת לכך היא בסרט "ג'רי מגווייר" בבימויו של קמרון קרואו. בסצנה שבה ג'רי מגווייר, בגילומו של טום קרוז, עוזב את משרדו, השימוש בסאונד אווירה יעיל במיוחד.
כשג'רי נואם את נאום הפרידה שלו מעמיתיו, צליל המשרד מתפוגג בהדרגה, ומשאיר רק את קולו ואת צליל הרחוב בחוץ. זה יוצר תחושה של בידוד וניתוק, ומדגיש את חשיבות ההחלטה של ג'רי לעזוב ואת משקל הרגע.
כשג'רי ודורותי, בגילומה של רנה זלווגר, עוזבים את הבניין, צליל המשרד חוזר בהדרגה, ומדגיש את העובדה שהחיים במשרד נמשכים בלעדיהם. כשג'רי אומר "נראה איך הם יסתדרו בלעדינו", הצליל הסביבתי של המשרד נעשה חזק ובולט יותר, מה שמדגיש את האירוניה בהצהרה הזו.
השימוש בצליל אווירה בסצנה זו לא רק יוצר תחושת מרחב ואווירה אלא גם מדגיש את ההשפעה הרגשית של הרגע. על ידי דהיית הסאונד של המשרד, הסרט מפנה את תשומת הלב לחשיבות ההחלטה של ג'רי לעזוב, ובאמצעות החזרת הסאונד פנימה הוא מדגיש את ההשפעה של החלטה זו על חייהם של אלה שהשאיר מאחור - שהיא כלום ושום דבר.
הסרט "ג'ונו" משנת 2007 מספר את סיפורה של נערה מתבגרת בשם ג'ונו שנכנסת להריון ומחליטה למסור את תינוקה לאימוץ.
בסצנה בקניון ג'ונו פוגשת את ונסה, האישה שרוצה לאמץ את התינוק שלה. כשג'ונו מרגישה את התינוק בועט,ונסה מבקשת אם היא יכולה להרגיש את התינוק. ונסה מניחה את ידה על בטנה של ג'ונו, אבל היא לא מרגישה כלום. זה מוביל לג'ונו להציע לה לדבר עם התינוק, מתוך אמונה שהתינוק עשוי להגיב לקולה של ונסה.
כאשר ונסה מתחילה לדבר אל התינוק, קולו של הקניון נמוג בהדרגה. רעש הרקע ההומה נעלם ומשאיר רק את קולה של ונסה וקול נשימתה. כך נוצרת תחושת אינטימיות בין ונסה לתינוק, תוך שימת דגש על הקשר שמתחיל להיווצר ביניהם. השימוש בסאונד הסביבה כאן הוא שימוש יצירתי באמביינס, שכן צליל הקניון מתפוגג כדי להדגיש את חשיבות הקשר של ונסה עם התינוק.
דעיכת האווירה של הקניון משמשת גם להדגשת מצבה הרגשי של ג'ונו. כשרעש הרקע מתפוגג, המצלמה מתמקדת בפניה של ג'ונו, שמתמלאות ברגשות כשהיא צופה בונסה מדברת עם התינוק שלה. זה מדגיש את ההתקשרות הרגשית הגוברת של ג'ונו לתינוק שלה, למרות החלטתה למסור אותו לאימוץ.