הצורה הנפוצה ביותר של קול אנושי בסרטים, שבה שתי דמויות או יותר משוחחות זו עם זו. הוא משמש לעתים קרובות כדי לקדם את העלילה, לחשוף תכונות אופי וליצור מתח או קונפליקט. דיאלוג היה מרכיב עיקרי בסרטים מאז ימיו הראשונים של הקולנוע האילם, שבו נעשה שימוש בכותרות ביניים להעברת דיבור ולאפיין דמויות.
הופעת סולו שבה דמות משמיעה את מחשבותיה בקול. זה יכול לשמש כדי לספק תובנה על עולמה הפנימי של דמות או כדי ליצור תחושה של אינטימיות עם הקהל. מונולוגים יכולים לשמש גם כאמצעי אקספוזיציה, שבו דמות מסבירה את סיפור הרקע או המוטיבציה שלה.
טכניקה שבה מחשבות או קריינות של דמות נשמעות על פני הפעולה על המסך. הוא משמש לעתים קרובות כדי לספק הקשר או תובנה לגבי הסיפור, כדי לגשר על פערים בזמן או במרחב, או כדי לחשוף מידע שלא ניתן להציג על המסך.
זוהי וריאציה של קריינות שבה נשמעות מחשבותיה של דמות, אך לא כקריינות. במקום זאת, המחשבות של הדמות נשמעות בקול שלהן, לעתים קרובות בלחש או בטון מעוות. הוא משמש כדי לספק תובנה לגבי המחשבות, הפחדים והרצונות הפנימיים ביותר של דמות.
