מונולוג | אלדד בוגנים

רשת שידור

>

המונולוג "משוגע כמו הגיהנום" בסרט "רשת" משנת 1976 הוא דוגמה עוצמתית לשימוש במונולוג בקולנוע כדי להביע את רגשותיה של דמות ולקדם את נושאי הסרט.

במונולוג, הדמות הווארד ביל (בגילומו של פיטר פינץ') דוחקת בצופי הטלוויזיה שלו לפתוח את חלונותיהם ולצעוק "אני כועס לעזאזל, ואני לא מתכוון לסבול את זה יותר!" כדרך להביע את הכעס והתסכול שלהם ממצב העולם. המונולוג הוא קריאה לפעולה, דרך לעודד אנשים לצאת מהקבלה הפסיבית שלהם לסטטוס קוו ולדרוש שינוי.

השימוש במונולוג בקולנוע יכול להיות כלי רב עוצמה לביטוי המחשבות והרגשות הפנימיים של הדמות. כשהוא נעשה היטב, מונולוג יכול להוסיף עומק ומורכבות לדמות, תוך שהוא מספק תובנה לגבי הנושאים והרעיונות שהסרט בוחן. במקרה של "רשת", מונולוג "משוגע כמו הגיהנום" משמש לבטא את הכעס והייאוש של הווארד ביל ממצב העולם, ולביקורת על תרבות הצריכה הפסיבית שלדעתו תרמה לבעיות החברה.

בנוסף למונולוג "משוגע כמו הגיהנום" יש משמעות רחבה יותר בתוך הסרט. זה הופך למשפט ויראלי ששובה את דמיונם של הציבור, והוא נותן השראה לאנשים לפעול ולדרוש שינוי. עם זאת, ככל שהסרט מתקדם, מתברר שהמעצמות התאגידיות מאחורי רשת הטלוויזיה משתמשות במסר של ביל למטרותיהן, מתמרנות את כעסו ומנצלות את הפופולריות שלו כדי להגביר את הרייטינג ולהגדיל את הרווחים. זה משמש להדגיש את הסכנות של תקשורת ההמונים ואת האופן שבו אינטרסים רבי עוצמה יכולים לתמרן את דעת הקהל לרווחתם.

נהג מונית

>

המונולוג "אתה מדבר אלי?" בסרט "נהג מונית" משנת 1976 הוא אחד הרגעים האייקוניים והבלתי נשכחים בתולדות הקולנוע. בסצנה, טראוויס ביקל, הדמות הראשית בגילומו של רוברט דה נירו, עומד מול מראה, מתרגל עימות שהוא מדמיין שיש לו עם איזה תוקף מדומיין. דבריו של ביקל הופכים ליותר ויותר תוקפניים ואלימים, ומגיעים לשיא בשורה המפורסמת שלו: "אתה מדבר אליי? ובכן, אני היחיד כאן".

המונולוג ממלא מספר תפקידים בסרט. ראשית, הוא חושף את מצבו הנפשי הלא יציב של ביקל ואת הניתוק ההולך וגובר שלו מהמציאות. ביקל מדמיין בבירור עימות שלא מתרחש בפועל, והתוקפנות והאלימות שלו מרמזות על כך שהוא הופך להיות יותר ויותר נטוש. המונולוג משמש גם לחזות את האלימות שתבוא בהמשך הסרט, כאשר הפנטזיות של ביקל הופכות למציאות והוא לוקח את העניינים לידיים.

שנית, המונולוג משמש להדגיש את תימות הבדידות והבידוד של הסרט. ביקל הוא היחיד בחדר, ודבריו מרמזים על תחושה עמוקה של בדידות וניתוק מהעולם הסובב אותו. המראה משמשת סמל לבידוד שלו, שכן היא משקפת רק את עצמו ואת מחשבותיו שלו בחזרה אליו.

לבסוף, המונולוג משמש כפרשנות על מהות האלימות והכוח. מדבריו של ביקל עולה כי הוא רואה באלימות דרך לתבוע את הדומיננטיות והשליטה שלו באחרים, והתוקפנות שלו היא ביטוי לתחושות חוסר האונים והתסכול שלו. ניתן לראות את המונולוג כביקורת על האופן שבו משתמשים באלימות לרוב ככלי דיכוי ושליטה, וכאזהרה מפני הסכנות של תוקפנות וכוח בלתי מבוקרת.

וולסטריט

מונולוג "חמדנות זה טוב" בסרט "וול סטריט" מ-1987 הוא אחד מנאומי הקולנוע המפורסמים בכל הזמנים. בסרט הוא מועבר על ידי הדמות גורדון גקו, בגילומו של מייקל דאגלס, סוחר עשיר וחזק בוול סטריט שהפך לאייקון של קפיטליזם חסר רחמים.

המונולוג ממלא מספר תפקידים בסרט. בראש ובראשונה, היא משמשת לבסס את גקו כדמות עוצמתית וכריזמטית, מי שמסוגלת לרתק ולהשפיע על הסובבים במילותיו. הנאום של גקו חלקלק ומשכנע, והוא מציג את עצמו כמי שלא מפחד לקחת סיכונים ולנצל הזדמנויות.

שנית, המונולוג מדגיש את הנושאים המרכזיים של הסרט של חמדנות, שאפתנות ושחיתות. מדבריו של גקו עולה כי חמדנות היא כוח חיובי, כזה שמניע אנשים לעבוד קשה ולשאוף להצלחה. לטענתו, המרדף אחר עושר הוא אינסטינקט אנושי טבעי ורצוי, וכי מי שמוכן לקחת סיכונים ולעשות מהלכים נועזים הם אלו שיצאו מנצחים.

עם זאת, ניתן לראות במונולוג גם ביקורת על עודפי הקפיטליזם והסכנות של חמדנות חסרת מעצורים. מדבריו של גקו עולה כי החתירה לעושר צריכה להיות המטרה הסופית, ללא קשר להשפעה שיש לה על אחרים או על החברה כולה. הוא מציג חזון של קפיטליזם שמתמקד אך ורק ברווח ובאינטרס אישי, עם מעט התחשבות בהשלכות.

המונולוג "חמדנות זה טוב" ב"וול סטריט" הוא רגע עוצמתי ובלתי נשכח בתולדות הקולנוע, המשמש לבסס את דמותו של גורדון גקו כדמות כריזמטית ומשפיעה, תוך הדגשת הנושאים המרכזיים של הסרט: חמדנות, שאפתנות. , ושחיתות. ניתן לראות במונולוג גם חגיגת כוחו של הקפיטליזם וגם סיפור אזהרה על הסכנות של חמדנות חסרת רסן, והוא ממשיך להדהד בקרב הקהל כיום כפרשנות על הקפיטליזם המודרני.